איפה הייתי ברצח רבין / יעל פרסבורגר וביקי דויטש

 

1. איפה הייתי ברצח רבין? 

בחדר, במיטה, קראתי ספר. מוצ"ש סתוי כזה,
בטלויזיה שידרו את קרוקודיל דנדי והשתעממתי אז הלכתי לחדר, בדקתי שיש לי  בארון ליוויס למחר בבוקר לבצפר, וקראתי ספר.
ואז שמעתי את אבא שלי ממלמל בצעקה
"אני לא מאמין, אני לא מאמין "
משהו קרה,
רצתי לסלון, נעמדתי לידו וראיתי... ראיתי את מה שהבנתי אחר כך שהיה היסטוריה.

2. איפה הייתי ברצח רבין?

בדיוק חיפשתי בכביסה שרוך אדום לחולצה הכחולה, היתה לי פעולה. ממש אהבתי להיות המדריכה עם החולצה הכחולה וגם ככה החלטנו בישיבת מדריכים- חובת הגעה עם חולצה. זה חשוב, כי אם כל אחד יעשה מה שבא לו, אז לאן נגיע בסוף? דברנו על זה גם בקורס הדרכה, שאנחנו כמדריכים צריכים להוות דוגמה חיה לערכי התנועה. כי אנחנו מלח הארץ. מה לעשות. עם האיכות מגיעה גם אחריות!
מה שהבנתי אחר כך זה שהחולצה הזו לא יושבת עלי יפה כמו שדמיינתי וגם, שבניגוד למה שחשבתי, כבר אז לא היתה באופנה.

3. איפה הייתי ברצח רבין?
הייתי בשנאה טובה כזו, לרוצח ולכל מי שהוא יצג. לכיפה שלו לרבנים שלו. לכל מי שזה בגללו ובאשמתו ואם הוא רק לא היה, הכל היה פה אחרת. שנאה שורפת כזאת, כמו שוט טקילה, שנאה מטהרת, שנאה צודקת. 
מה שהבנתי אחר כך זה שהשנאה הזו ממש ממכרת. רק האשמים מתחלפים.

4. איפה הייתי ברצח רבין?
זה היה במוצש, הייתי בסניף, סיימנו לכתוב על שלטים "אין לנו ארץ אחרת" ו"אל תתנו להם רובים!", חיכינו שהגואש יתייבש.
פתאום גור אמר שאבא שלו התקשר לטלפון הציבורי בסניף ואמר שירו ברבין והוא פצוע, 
לילך התחילה לארגן חבר'ה להגיד תהלים
ואני חשבתי שהם פשוט צבועים
כי כולם יודעים
שתכלס אף אחד לא אוהב את רבין.
ואז כשהוא מת פשוט לא ידעתי מה אני אמורה להרגיש
כאילו, הוא בן אדם והוא היה גם אבא וסבא וברור שזה ממש כואב,
אבל בתור ראש ממשלה.....
היו מיליון פיגועים והוא מדבר על שלום
תמונות של מתים בעיתונים 
כל הזמן פחדתי להתפוצץ
אז מה נסגר עם הפסטיבל הזה שנהיה פתאום 
ולמה מכריחים אותי להתנהג כאילו הוא היה המושיע שלי?
הוא לא. גם אם זה עצוב שככה מת.
מה שהבנתי אחר כך, זה שמה שמת איתו, היתה התחושה של כולם במדינה- שאפשר לחיות פה יחד.  

5. איפה הייתי ברצח רבין?
היתי באוטו, באיחור לרופא שיניים ומישהי לפני נהגה לאט ואני בדופק מואץ, ידיים חונקות את ההגה ושיניים חשוקות צרחתי בלב "סעי כבר! סעי! מה נסגר איתך?! נו! אישה! בדוק אישה!",
מה שהבנתי אחר כך שהיה נכון. אישה בת 80, עם משקפיים כאלו עבים.

6. איפה הייתי ברצח רבין?
נסעתי בטנדר, בטרמפיאדה עמדו 2 חרדים.
לא עצרתי.
למה מה קרה??
הרי אם אני הייתי תופסת
טרמפים
הם לא היו עוצרים לי.
יותר מזה, אם הייתי רואה אותם ברחוב
הם היו מסיטים את המבט
במקרה הטוב
ובמקרה הגרוע הם היו עוברים למדרכה ממול.
ופתאום כשאני יושבת ומוקפת ברכב
הם ממש ממש רוצים
ולא אכפת להם שאני אשה 
ולא קריטי להם איך אני לבושה
העיקר שאקח אותם לצומת הקרובה
למעיין.
אז לא עצרתי.
רציתי לצעוק עליהם
אתם לא רואים אותי בכלל! ואתם גם לא מתגייסים! פרזיטים!

מה שהבנתי אחר כך זה שהפסדתי. הפסדתי הזדמנות, להיכרות, להתקרבות. הפסדתי שותפים לדרך.  מכורה.

7. איפה הייתי ברצח רבין?
היתי בסלון, על הספה, רציתי לראות שבאבניקים פרק 2 ואז עלתה לי הפרסומת עם הילד הקירח הבוכה, חיכיתי לשניה שהספירה לאחור תסתיים- טק! העברתי אותה. התחלתי לצפות. 
גלינג! נכנסת שיחה. מ"עזר מציון"- ניתקתי, שיחזרו אלי אחר כך. ממשיכה לצפות.
פתאום, טינג! נכנס מייל "ביום רביעי התרמת דם ליד הצרכניה"- מעולה, אני ארשום את זה. ממשיכה לצפות.
ואז בלופ! קפצה לי הודעה "הי מאמוש, מה קורה?"- לא היה לי כבר כח להפרעות אז העפתי אותה ימינה עם האצבע.
מה שהבנתי אחר כך זה שאני לא יודעת אם הילד עדין בוכה, "עזר מציון" לא חזרו אלי, פספסתי את התרמת הדם,  חברה שלי עברה הפלה ואני ראיתי 4 פרקים ברצף.

7. איפה הייתי ברצח רבין?
הייתי בכניסה לגן ואמא אחת מחוסנת 8 פעמים עמדה לידי. אולי היא בכלל לא היתה מחוסנת בעצם, היא היתה מאלה המתנגדים. רציתי להגיד לה בפרצוף את כל הבוז שלי, רציתי שתחלה כדי שתבין, רציתי שימות לה מישהו ושהיא תיפול על הברכיים ותבכה לי "טעיתי, טעיתי...", חשבתי את מה שאסור לחשוב, רציתי שיהיה לה לא טוב. 
מה שהבנתי אחר כך זה שכל השנים טעיתי בשאלה. 
שאלתי איפה הייתי ברצח רבין? כשבעצם צריכה לשאול- איפה רצח רבין היה בי? 
מה שהבנתי אחר כך- הייתי, הייתי ברצח רבין.